הקודחים שבת בע"מ נ' פשר ואח'

פסק דין

מבוא

1.בפניי תביעה לתשלום סך של 2,264,028 ₪ שעילתה בסכסוך שהתגלע בין התובעת לבין הנתבע 1, דורון פשר (להלן: "פשר") בנוגע לחברה משותפת, אדיפ חברה לעבודות בנין ופיתוח בע"מ, היא הנתבעת 2 (להלן: "אדיפ" או "החברה"). יצויין כי אדיפ נמחקה מרישומי רשם החברות ולכן לא ניתן לפסוק נגדה סעד כלשהו. הנתבעת 3, נילי פשר (להלן: "נילי"), היא רעייתו של פשר.

2.במועדים הרלבנטיים לתביעה אדיפ היתה בעלת זכויות במגרש ברח' דיזנגוף 77 בתל אביב (להלן: "המגרש") אותו רכשה מצד שלישי ביום 8.5.1994. באותה עת הוחזקה אדיפ בחלקים שווים על ידי פשר ואישה בשם פרידה חולי. פשר היה מעוניין לבנות על המגרש בנין מגורים ולשם כך הוא חיפש משקיע לאדיפ. בחודש דצמבר 1997 נוהל משא ומתן בין פשר לבין עופר שבת, מנהלה ובעליה של התובעת (להלן: "שבת") על מנת לצרף את התובעת כשותפה באדיפ כנגד השקעת כספים שנדרשו לצורך ביצוע הבניה על המגרש.

3.ביום 4.1.1998 נכרת הסכם הקצאת מניות שהצדדים לו הם אדיפ, פשר, התובעת ועו"ד יצחק יניב, שייצג את שבת במשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם וניסח את ההסכם עבור שני הצדדים (להלן: "הסכם המניות"). הסכם המניות קובע כי אדיפ תקצה מניות לתובעת באופן שהתובעת תחזיק במחצית ממניותיה, וכי אדיפ תהא זכאית לפנות לתובעת בבקשה להעמדת הלוואות. במבוא להסכם המניות הצהיר פשר כי אדיפ חייבת לבנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") סך של 2,150,000 דולר ארה"ב וכי מעבר לחוב זה, המובטח במשכנתא, אין לה חובות נוספים. עוד הצהיר פשר כי בבעלותה של אדיפ ציוד הנדסי בשווי של 250,000 דולר (למרות שמאוחר יותר התברר כי תמורתו של הציוד לא שולמה למוכר).

4.ביום 22.1.1998 נערכה אסיפת בעלי המניות של אדיפ, בה הוחלט כי מנהליה של החברה יהיו שבת ופשר וכי החברה תחוייב אך ורק על ידי שתי חתימותיהם.

5.ביום 28.1.1998 נחתם הסכם הלוואה בין התובעת לבין אדיפ (להלן: "הסכם ההלוואה"). במבוא להסכם ההלוואה נכתב כי אדיפ החלה בבניית הבנין על המגרש וכי היא התקשרה עם קבלן לשם ביצוע הבניה. עוד נכתב במבוא כי אדיפ זקוקה להלוואה לצורך מימון פעילותה והשלמת הבניה וכי התובעת מסכימה להעמיד לאדיפ הלוואת בעלים בסך של עד 2,150,000 דולר. בגוף הסכם ההלוואה נקבע כי התובעת תעמיד לאדיפ את ההלוואה לפי צורכי הבניה של הפרוייקט וכי ההלוואה תועמד בדרך של העברת 400,000 דולר לקופתה של אדיפ וכן בדרך של פרעון מעת לעת של סכומי החשבוניות שינפיק הקבלן לאדיפ עד להשלמת הבניה של הפרוייקט. עוד נקבע כי ההלוואה תוחזר לתובעת מתוך הכספים הראשונים שיתקבלו לקופתה של אדיפ כתוצאה ממכירה או השכרה של יחידות, לאחר תשלום החוב לבנק.

6.באותו היום ממש, 28.1.1998, נערכה ישיבת מועצת מנהלים של אדיפ בהשתתפותם של שבת ושל פשר. בישיבה זו הוחלט, בין השאר, כי:

"אדיפ תיטול מחברת הקודחים שבת בע"מ [התובעת- ח.ב.] הלוואה בסך של 2,150,000 דולר ארה"ב (להלן: "ההלוואה") לצורך מימון פעולותיה, לרבות מימון החזר הלוואת בעלים לדורון פשר, ומימון בניית פרוייקט של בנין ברח' דיזנגוף 77 בתל אביב (להלן: "הפרוייקט") ע"י קבלן חיצוני ...".

עוד הוחלט כי:

"העמדת ההלוואה תיעשה בדרך של העברת 400,000 $ לקופת אדיפ וכן בדרך של פרעון, לפי דרישת אדיפ מעת לעת של סכומי החשבוניות שינפיק הקבלן לאדיפ, עד להשלמת הבניה של הפרוייקט. מוסכם כי בניית הפרוייקט במימון ישיר של הקודחים שבת בע"מ תיחשב כהעמדת הלוואה בסכום של 1,75 מליון דולר לאדיפ."

7.הלכה למעשה, עוד ביום 4.1.1998, מיד לאחר החתימה על הסכם המניות, מסר שבת שיק ע"ס 1,060,000 ₪, משוך לפקודתה של אדיפ, לידיו של פשר, בתור מקדמה על חשבון ההלוואה של התובעת.

8.ביום 24.2.1998 מסר שבת לפשר שיק נוסף ע"ס 360,000 ₪, משוך אף הוא לפקודתה של אדיפ, ובכך השלים את התחייבותו להעביר לקופתה של אדיפ הלוואת בעלים בסך של 400,000 דולר.

9.שני השיקים הופקדו על ידי פשר לחשבון ישן של החברה, בסניף החשמונאים של בנק לאומי לישראל בע"מ, שבו לא היו לשבת זכויות חתימה, למרות שחשבונה הפעיל של החברה התנהל בסניף חולון של בנק הפועלים בע"מ.

10.אין חולק כי בסמוך לאחר מכן, במועד בלתי ידוע, פשר נטל לעצמו את הסך הנ"ל בשלמותו, קרי, סך של 1,420,000 ₪, שווה ערך ל- 400,000 דולר, לאחר שמשך שיק של החברה לפקודת עצמו, עליו חתם חתימה בודדת.

11.ביום 5.3.1998 נחתם נספח להסכם המניות, בו התחייב פשר להשיג היתר בניה לבנין בן 4 קומות ו- 16 יחידות דיור, כאשר הוא ישא על חשבונו בכל ההוצאות הכרוכות בכך. יצויין כי בפועל הושג היתר בניה ל- 12 יחידות דיור בלבד, מה שגרם בחודש אפריל 1998 לקרע בלתי ניתן לאיחוי בין שבת לבין פשר.

12.לטענתה של התובעת, מעשהו של פשר היה מעשה של גזל, שכן הסכום של 400,000 דולר היה מיועד לממן את פעילותה של אדיפ, ואילו פשר נטל אותו לכיסו שלא כדין, שלא בידיעתו או הסכמתו של שבת, לאחר שבכוונה תחילה הפקיד את הכסף לחשבון ששבת לא ידע על קיומו ואשר לא שיקף את זכויות החתימה המוסכמות בינו לבין פשר. בדרך זו הצליח פשר למשוך את הכסף מחשבונה של אדיפ בחתימתו הבודדת.

13.לטענתו של פשר, נטילת הכסף על ידו היתה על דעתו ובהסכמתו של שבת, שכן מדובר בהחזר השקעות אישיות שהשקיע הוא עצמו בפעילותה של אדיפ קודם להצטרפותה של התובעת כבעלת מניות בחברה. לטענתו, הדיבור "החזר הלוואת בעלים" הנזכר בפרוטוקול מיום 28.1.1998 מכוון לכספים ששילם מכיסו עבור החברה במרוצת השנים מאז רכישת המגרש בשנת 1994. פשר מוסיף וטוען כי זו היתה תכלית ההבחנה בין הסכום של 400,000 דולר לבין הסכום הנוסף של 1,750,000 דולר שהתובעת הבטיחה להשקיע בחברה: הסכום הראשון נועד לפרוע את חובה של אדיפ כלפי פשר בגין תשלומים שביצע במקומה ועבורה, ואילו יתרת ההשקעה נועדה לממן את הבניה באמצעות תשלום לקבלן המבצע.

14.במאמר מוסגר יש לציין כי על רקע הסכסוך שנתגלע בין התובעת לבין פשר, ואי השגת היתר בניה ל- 16 יחידות דיור, לא בוצעה הבניה המתוכננת על המגרש. הפרוייקט נעצר עוד בשנת 1998. ביום 9.4.1998 שלחה התובעת מכתב דרישה אל פשר, ובו פירטה את כלל טענותיה כלפיו ודרשה את השבת הסך של 400,000 דולר שנטל לעצמו (מוצג נ/1). בסופו של דבר, ביום 13.7.2003 פתח הבנק בהליכים למימוש המשכנתא על המגרש. ביום 21.12.2003 נמכר המגרש לצד שלישי תמורת סך של 1,215,000 דולר בצירוף מע"מ (ראה דו"ח כונס הנכסים נספח י"ח לתצהירו של שבת).

15.יצויין כי שני הצדדים מלאים טענות כרימון זה כלפי זה. התובעת טוענת כי פשר ביצע כלפיה מעשה עוקץ, לא פחות, נטל שלא כדין סך של 400,000 דולר מקופתה של אדיפ, הציג מצגים כוזבים עובר לכריתתו של הסכם המניות והפר את התחייבותו להשיג היתר בניה שיאפשר בניה של 16 יחידות דיור. מנגד, פשר טוען כי התובעת הפרה את התחייבותה לממן את הבניה, ומעבר לסכום של 400,000 דולר שמסרה לידיו כהחזר הלוואת הבעלים שלו, לא שילמה דבר ולא מימנה את הבניה, ובכך סיכלה את ביצוע הפרוייקט.